בשבוע שעבר הצגנו את המנוע הזערורי המורכב מארבעים חלקים שונים באמצעותו מתניעים סוגים שונים חידקים. המנוע הזעיר שכנויו המדעי הוא 'שוטון חידקי' הפך לסמל הקלאסי של הטכנולוגיה המתקדמת המצויה בתוככי התא החי וסימן ההיכר של תנועת 'התכנון התבוני' הקובעת שמערכות רבות המצויות בעולם הביולוגי נושאות סימנים מובהקים של תכנון.

בשנת 1996 פרסם ד''ר מייקל בהה את רב המכר שלו 'התיבה השחורה של דארוין' בה הציג את המורכבות הבלתי נתפסת של הפעילות הביוכימית בתוככי הגוף והתא. בהה הסביר שיש מבנים או תהליכים המסוגלים להמשיך ולפעול גם אם חלק מסוים נלקח מהם. למשל, צבא הוא ארגון בעל רמת מורכבות גבוהה אבל הוא מסוגל לאבד חיילים, כלי רכב ואף יחידות שלמות ובכל זאת להמשיך ולתפקד גם אם בצורה לקויה. לעומת זאת המכונות המולקולאריות הפועלות בתוך התא החי הן מהסוג הבנוי מ''מורכבות שאינה ניתנת לצמצום'', דהיינו מורכבות שתחדל לפעול לחלוטין אם אחד ממרכיבי היסוד שלה ילקח. כל החלקים מוכרחים להמצא, כולם בבת אחת, כדי שהפעולה תתבצע.

הדוגמא המפורסמת ביותר של בהה לתופעה זו הוא 'השוטון החידקי' שתואר להלן. אם תטול את ציר התמסורת מהמנוע 'השוטוני' מה שנותר בידך איננו מנוע בעל תפקוד לקוי אלא מנוע שאינו מתפקד כלל. כל הרכיבים הבסיסיים מוכרחים להמצא בו, כולם בבת אחת, כדי שהמנוע יוכל למלא את תפקידו ולהניע את החידק דרך נוזל. דרווין עצמו כתב ש''אם יוכח קיומו של איבר מורכב שלא היה יכול להבנות בסדרה של שינוים קלים ורצופים התאוריה שלי תתפרק לחלוטין''. המנוע החידקי עשוי להוות דוגמא מצוינת לאיבר כזה.

אין ממצאים בשטח

בהה מתאר בספרו עוד כמה מערכות בעלות מורכבות שאינה ניתנת לצמצום מלבד המנוע החידקי. דוגמא מפליאה במיוחד היא זו של 'מפל קרישת הדם', מערכת הזקוקה להמצאותם של כתריסר חלבונים שונים ועוד עשרות חלבוני בינים המיוצרים בתהליך הקרישה. במהלך 'קרישת דם' מתחוללת תגובת שרשרת שבה כל חלבון מפעיל את הבא אחריו בתור בסדרה ארוכה של תגובות הדדיות. אם אחד מתריסר החלבונים חסר, התוצאה תהיה העדר יכולת קרישה או קרישה פגומה מאד. אף אחד מ'חלבוני המפל' אינו משרת מטרה אחרת זולת ויסות תהליך הקרישה כך שאי אפשר לטעון שהחלבונים הללו עסקו בפעולה אחרת עד שגייסו אותם לצורך 'קרישת דם'. ''כדי שתהליך הקרישה יפעל כראוי חיבים כל החלבונים לצוץ כמקשה אחת'', אומר בהה. במילים אחרות 'המפל' הוא בדיוק מסוג התהליכים ש''לא היה יכול להבנות בסדרה של שינוים קלים ורצופים'' – הגדרתו של דארוין עצמו לממצא שיגרום לתאוריה שלו לקרוס.

אבל מה בנוגע לספרות המדעית? הרי אין ספק שכל מה שצריך הוא לעיין בספרות המדעית כדי למצא בה תאורים מפורטים של התהליך בו התפתחו 'המנוע השוטוני', 'מפל קרישת הדם' ומערכות ביולוגיות דומות באופן הדרגתי שלב אחר שלב. הדרווניזם המודרני הרי מושתת על תאורים עובדתיים כאלו. נכון?

אלא שזה לא נכון. בספרו מראה בהה שלמעשה המלך הוא ערום. בהה נבר בכתבי העת המדעיים הרלוונטים, בספרים ופרוטוקולים של כנוסים מדעיים כדי לנסות לברר מה באמת הוכיחו הדרווניסטים אודות מוצאם של מערכות ביולוגיות מורכבות. החפוש שלו התחיל ב'כתב העת לאבולוציה מולקולרית' (JME), המקום הראשון בו צפויים להמצא עבודות מחקר בנושא זה. כתב העת הזה מפרסם כאלף מאמרים מידי עשר שנים. ממצאיו של בהה הכו בהלם את הקורא המצוי שהיה משוכנע שהדרווניזם הוכיח זה מכבר כיצד מערכות ביוכימיות מורכבות התפתחו. בהה כתב: ''אף לא אחד מהמאמרים שהתפרסמו ב – 'JME' במהלך כל שנות קיומו של כתב העת (!) לא הציע מודל מפורט שבאמצעותו היתה מערכת ביוכימית מורכבת עשויה להתפתח בתהליך דרווניסטי הדרגתי, שלב אחר שלב''.

בהה המשיך ובחן כתבי עת נוספים והתוצאות היו דומות. ''מעולם לא היה כנס, ספר או מאמר שתיאר באופן פרטני את השלבים השונים בהתפתחותה של מערכת ביוכימית מורכבת''. זוהי תמונה שונה מאד ממה שלימדו אותנו בבית הספר. בהה מציין שהרבה מהתגובות החריפות שקבל בעקבות פרסום ספרו באו מגולשים באינטרנט שטענו שקיימים ''מאות ואלפי מאמרי מחקר המתארים 'אבולוציה דרווינית' של מערכות ביולוגיות בעלות מורכבות שאינה ניתנת לצמצום''. אלא שהמחקרים הללו לא היו ולא נבראו.

ספרו של בהה הכניס את תומכי דארוין ללחץ. היו כאלו שניסו להציע מודלים שונים שיסבירו את הופעת 'השוטון החידקי' אלא שנסיונות אלו לא עלו יפה. לא מעט מדענים מצאו את עצמם בדילמה שאותה ביטא הביוכימאי ד''ר פרנקלין הרולד: ''יש לדחות ברמה העקרונית את החלפת 'האבולוציה של דרווין' ב'תכנון אינטליגנטי', אבל באותה מידה עלינו להודות שכרגע אין בנמצא שום תאור מפורט של התפתחותה של מערכת ביוכימית כלשהי על פי העקרונות של דארוין. כרגע יש רק משאלות לב''.

הסתברות בלתי אפשרית

אבל מדוע יש לדחות באופן עקרוני את הסימנים המצביעים על תכנון? ומדוע יש לדחות את הסימנים הללו כאשר ההסברים החומרניים המוצעים כתחליף לתכנון אינטליגנטי הם פגומים או בלתי משכנעים?

את השאלה הזאת שואל וויליאם דמבסקי שפיתח טיעונים חזקים המבוססים על מתמטיקה ותאורית המידע כדי להראות שניתן לזהות תכנון בכלים מדעיים. דמבסקי המציא את המונח ''מורכבות תכליתית'' כדי לתאר מערכות שבהם נדרש שתוף פעולה של חלקים רבים ומורכבים כדי להשיג מטרה שמושית מסוימת. האם מורכבות תכליתית יכולה להיווצר מגורמים טבעיים חסרי תבונה? דמבסקי טוען שהתשובה לכך שלילית. מאחורי כל מורכבות תכליתית הקיימת בעולם עומדת אינטליגנציה שתכננה אותו. זה נכון כאשר מדובר בכתיבת סונטה מוסיקלית, תוכנת מחשב או פסל מגולף ביד אמן. מורכבות תכליתית לעולם אינה נוצרת מאליה. גורמים טבעיים, קובע דמבסקי, יכולים ''לערבב'' מידע אך הכמות הכוללת של מידע בתוך מערכת סגורה אינה יכולה לגדול בלי פעילותו של גורם מתכנן.

כאשר האדם נתקל במורכבות תכליתית הוא מזהה אותה על נקלה ומבין שמאחוריה נמצא גורם מתכנן. ניתן להגיע לאותה מסקנה גם תוך שמוש בנוסחאות מדויקות יותר. דמבסקי ניסח את מה שהוא מכנה ''סף ההסתברות האוניברסאלי'', דהיינו המספר שמתחתיו ההסתברות להתרחשותו של ארוע מסוים (לאורך כל פרק זמן אפשרי) היא כה קטנה שניתן לקבוע בודאות שהוא אינו נובע מכח המקרה אלא מתכנון.

כדי לחשב את המספר הזה מכפילים את מספר חלקיקי היסוד המשוערים ביקום (10 בחזקת שמונים) כפול המספר המכסימלי של מצבים קוונטיים שבו עשוי כל חלקיק להמצא מידי שניה (עשר בחזקת 45) כפול מספר השניות המשוער שבין רגע הבריאה לרגע הסיום של היקום (עשר בחזקת 25). לפי חשבון זה עומד סף ההסתברות האוניברסאלי על עשר בחזקת 150, מספר המייצג את סך הארועים האפשריים שיכולים להתרחש במהלך ההסטוריה של היקום. אם הסכוי להתרחשותו של ארוע כלשהו הוא פחות מאחד חלקי עשר בחזקת 150 מוצדק יהיה לקבוע שהוא לא התרחש במקרה, אלא כתוצאה מתכנון. גיוסם של ''מליארדי שנים'' כדי להסביר התרחשות בלתי סבירה אינה עוזרת לדרווניזם אם הסכויים להתרחשות זו נמוכים מסף ההסתברות האוניברסאלי.

מה איכפת לנו כיצד נוצרת מורכבות תכליתית או כיצד ניתן לזהות אותה? משום שהחיים מבוססים על כמות אדירה של מידע מורכב. הדנ''א המצוי בגנים ובכרומוזומים המכילים את ההוראות לבנין החיים מהוים סוג של תוכנת מחשב. בגנום האנושי מצויים כשלשה מליארד בסיסים (בסיס הוא פיסת המידע המינימאלית ממנה מורכב הדנ''א). כמות הדנ''א שבכל תא אנושי גדולה מהמידע האצור בכל כרכי האנציקלופדיה בריטניקה. בנוסף לכך, הידע העצום הגנוז בדנ''א הוא לא רק מורכב אלא גם תכליתי, דהיינו הוא נועד לבנות אדם, בעל חי או צמח ולאפשר לו לשרוד ולהתרבות.

כיצד יכול המאגר הענק הזה של מידע תכליתי מורכב להיווצר בלי אינטליגנציה מתכננת? שינוים אקראיים ו'ברירה טבעית' אינם מסוגלים ליצר את כמויות המידע הנדרשות, טוענים אנשי 'התכנון התבוני'.

ד''ר סטפן מאייר מציין כי סוגים משוכללים של יצורים חד תאיים זקוקים למליון זוגות של בסיסי דנ''א כדי ליצר את החלבונים הנחוצים לתפקודם. יצור רב תאי זקוק להוראות מפורטות עוד יותר. ל'זבוב הפירות' יש בערך 120 מליון זוגות בסיס. הסכויים שכמות המידע הזו הופקה בידי שינוים אקראיים ו'ברירה טבעית' עוברים במהירות את סף ההסתברות האוניברסאלי. זה פשוט לא יקרה.

אבל זה כן קרה. גם המאמר שאתם קוראים עכשיו קיים למרות שהסכוי שיווצר על ידי הקשה אקראית על מקלדת מחשב חורג מסף ההסתברות האוניברסאלי. זאת משום שלא קשה לאינטליגנציה להפיק מידע בעל 'מורכבות תכליתית' שבנסיבות אחרות לא היה לו כל סכוי להיווצר. מסיבה זו טוענים אנשי 'התכנון התבוני' שרק תבונה יכלה ליצר את בסיס המידע העצום והמפורט הנחוץ לקיום החיים על כל מורכבותם המפליאה.

חשוב להדגיש שלא מדובר במה שנהוג לכנות ''טיעון מתוך אי ידיעה''. 'התכנון התבוני' אינו טוען ש''איננו יודעים איך משהו התרחש לפיכך מוכרח להיות שא-לקים ברא אותו'', הוא מעלה טיעון מסוג ''ההסבר המתאים ביותר''. הסברים טבעיים אינם מצליחים להסביר את המורכבות התכליתית המאפיינת את החיים ברמה המולקולארית. לעומת זאת ידוע לנו שגורמים תבוניים כן מסוגלים ליצר מידע בעל מורכבות תכליתית. למעשה הנסיון האישי מלמד שרק תבונה מסוגלת ליצר מידע תכליתי. משום כך כאשר מתברר שיצורים חיים מפגינים 'מורכבות תכליתית' ההסבר הטוב ביותר לכך הוא שהמידע נוצר בידי גורם תבוני.

לרדוף את מתנגדי האבולוציה

כיצד הגיב הממסד המדעי לאתגר שהציב מולו 'התכנון התבוני'?

יש מדענים ששקלו מחדש את עמדתם בנושא ואף נעשו אוהדי 'התכנון התבוני'. אחרים מתעמתים ומתווכחים עם תומכי 'הת''ת' ויש גם כאלו שהגיבו לדברים בחימה שפוכה. כזהו למשל ריצ'ארד דוקינס המסרב בעקשנות להתעמת עם דמבסקי בנושא 'התכנון האינטליגנטי'. לפני שנים אחדות פרסם דוקינס מכתב בו המליץ לחבריו: ''אל תתעמתו עם 'בריאתנים' המבקשים לנצל את ההזדמנות להופיע על במה משותפת עם מדענים אמיתיים'' (כלומר אנשים שחושבים כמוהו, יש להניח). דוקינס הוא מאמין אדוק ב''דת'' דרווין, את האמונה בהקב''ה הוא מכנה ''וירוס נפשי'' והוא מתיחס אליה ב''עוינות ובבוז''. לדברי דוקינס ''ניתן לקבוע בודאות מוחלטת שאם אתה פוגש מישהו שאינו מאמין באבולוציה מדובר באדם נבער, טפש או מטורף (או רשע, אבל מוטב לא לחשוב על אפשרות זו)''.

בשלב זה כבר די ברור שמאחורי הויכוח עומד הרבה יותר מאשר חלוקי דעות על טכניקות מדעיות. המחויבות של דוקינס לחומרנות ולאתיאיזם היא עמדה פילוסופית, לא מדעית, מכאן נגזרת גישתו שיש לנדות ולרדוף את מתנגדי האבולוציה.

בין אלו שסבלו את נחת זרועם של קנאי דארוין נמצא ד''ר ריצ'ארד וון סטרנברג בעל שני תארים בביולוגיה אבולוציונית ומי ששימש כעורך כתב עת מדעי בוושינגטון. למרות שהוא עצמו אינו משתייך למחנה התומכים ב'תכנון תבוני' העז סטרנברג לפרסם מאמר מדעי פרי עטו של ד''ר סטפן מאייר המציג נמוקים מדעיים התומכים ב'תכנון התבוני' ובכך עורר את קצפם של אוהדי דארוין שמאז סימנו אותו כיעד להתנכלות בלתי פוסקת. למרות שהוא פרש כבר מתפקידו כעורך אין מאמיני דארוין מוכנים לסלוח לו על דריסת הרגל שנתן ל''כופרים'' בהיכל האקדמיה והם פועלים לסגור בפניו כל סכוי להתקדמות אקדמית (מקרה זה מצוי בהתדיינות משפטית לאחר שסטרנברג הגיש תלונה פדרלית בגין אפליה ורדיפה במקום העבודה).

בחדשים האחרונים דלף הויכוח סביב 'התכנון התבוני' אל מחוץ לחוגים אקדמאים בלבד. בשבוע שעבר היה זה הנשיא בוש שעורר את הויכוח מחדש כשציין במהלך מסיבת עתונאים שלפי דעתו יש ללמד את כל התאוריות השונות העוסקות בהתפתחות החיים, גם במגזין 'טיימס' החליטו השבוע להקדיש לנושא את כתבת השער תחת הכותרת 'מלחמות האבולוציה'.

במדינת 'קנזס' נערך לאחרונה דיון מרתק בשאלה אם יש ללמד את תאורית דארוין בצורה בקורתית המציינת את החורים הגדולים הפעורים בה. במשך חמשה ימים רצופים עלו עשרות מומחים על דוכן העדים ושיגרו מטחים של בקורת מנומקת כנגד האבולוציה ה'ניאו-דארווינית' (אוהדי דארוין העדיפו להחרים את הדיון וסרבו לשלוח נציג מטעמם). אוהדי 'התכנון התבוני' סבורים שיש לידע את התלמידים במחלוקת המדעית המקיפה את נושא האבולוציה. תומכי דארוין לעומתם נחושים ללמד אך ורק את התאוריה שלהם בלי להזכיר אף מילת בקורת.

כל זה מצביע על כך שלא מדובר בויכוח מדעי שגרתי אלא בהתנגשות בין תפיסות עולם שונות כאשר על כף המאזנים מוטלות שתי תפיסות פילוסופיות מתחרות: האחת שוללת באופן עקרוני את אפשרות קיומו של בורא ומתכנן לעולם, האחרת מכירה בכך שיש לעולם בורא או לכל הפחות מוכנה להכיר באפשרות קיומו. לא קשה להבין מדוע מעוררת תאורית 'הת''ת' איבה כה רבה. העובדה שמדובר בתאוריה הנשענת על שיטות וכלים מדעיים הופכת אותה למסוכנת במיוחד בעיני המטריאליסטים. היא מאיימת למלט את הדת מהגטו לתוכו הוא נדחק בידי הכחות המטריאליסטיים של המאה 'התשע עשרה'.

אם תאורית 'התכנון התבוני' תכה שרש כתפיסה מדעית מקובלת היא עשויה לשנות את עצם ההגדרה של המושג מדע. היא עשויה גם לשנות את הנחות היסוד עליהם מושתת הדיון הצבורי בנושאי חנוך ומוסר. ימים יגידו כיצד יתפתח הויכוח המדעי המענין הזה אך מה שברור שכרגע הוא נמצא רק בתחילתו.